<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן קי"ט</h1>
<h2>דף סד:</h2>
גרסינן בפ"ק דכתובות מי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילה של מצוה ופורש, פירוש פורש והולך לקבור מתו ונוהג ז' ימי משתה אח"כ נוהג שבעת ימי אבלות, וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום, ופירש רבי שלמה וכ"ש לאחר ל', ותכשיטין משמע אפילו העברת שיער דהא נמי מיקרי תכשיטין כדתנן פ"ק דמו"ק ועושה אשה תכשיטיה במועד ואלו הם תכשיטיה גודלת ופוקסת נוטלת שערה וצפורניה, ואם תאמר והא אמרינן בפרק בתרא דיומא (ע"ג ב') המלך והכלה ירחצו את פניהם ומפרש התם (ע"ח ב') כלה עד אימת כדתנן אין מונעים תכשיטין מן הכלה כל ל' יום, אלמא דעד ל' יום שרינן ותו לא מיקריא כלה והרי היא כשאר כל הנשים, ויש לומר הני מילי לגבי יום הכיפורים אבל לגבי אבלות כיון דשרינן תוך ל' שהן עיקר ימי אבלות, כ"ש בתר ל', כן יש לפרש לפירוש רבי שלמה, מיהו יש מרבותי שרוצים לאסור לאחר ל' משום ההיא קושיא דמסכת יומא דקתני סתמא עד ל' יום דמשמע עד ל' יום ותו לא. וכתב הר' מאיר מאינגליטירא בהלכות אבלות שלו דכל ז' דהוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים מונעין ממנה תכשיטין דמידי הוא טעמא אלא שלא תתגנה על בעלה הא תתגנה ותתגנה, ולא נהירא לי כלל חדא דסתמא קתני אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום והני ז' נמי בכלל כל ל' הוו, ועוד אטו משום דאסור לבוא עליה תתגנה בפניו והא אמרינן בפרק במה אשה (שבת ס"ד ב') והדוה בנדתה (ויקרא ט"ו ל"ג) זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא ר' עקיבא ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת"ל והדוה בנדתה, בנידתה תהא עד שתבוא במים, אלמא אפילו כשהיא אסירא ליה לא תתגנה בעיניו, וכיון דחשו חכמים בזו שהיא כלה שלא תתגנה על בעלה יתר מבשאר נשים, לפי שעדיין אין לבו גס בה כולי האי, אין לחלק בין כשהיא מותרת לו בין כשהיא אסורה לו.
